פסק-דין בתיק ב"ל 43982-10-11

התובע עבד בחברת "ארכה" באשדוד משך כחמישה וחצי חודשים, החל מחודש 12/10 ועד ליום 12.5.11. המדובר בחנות למוצרי חשמל והתובע הועסק כעובד דלפק. התובע מבקש להכיר בפגימה ממנה הוא סובל ברגלו כ"מיקרוטראומה", שנגרמה, לטענתו, כתוצאה מתנאי עבודתו. תביעתו נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע"), זאת בהתאם להחלטת הנתבע מיום 22.9.11.

לאחר ששמעתי את עדות התובע ועיינתי בראיות שבתיק, החלטתי כי התובע לא הציג תשתית עובדתית מספקת לצורך הכרה בפגיעתו על פי תורת ה"מיקרוטראומה". להלן נימוקיי:

1.         בהצהרה שמסר התובע לנתבע (נ/2) ציין התובע כי עבד בחנות כמוכר, סדרן       וסבל, וכי תקופת עבודתו נמשכה מחודש 12/10 ועד לחודש 5/11.

            לדבריו, הפסיק את עבודתו ביום 12.5.11, לאחר שסבל מפצע לחץ ברגלו            השמאלית, ולא יכול היה להמשיך לעבוד. בהמשך אושפז ונותח בבי"ח         "וולפסון" בעקבות הבעיה ברגלו.

התובע ציין כי למרות שהוא סובל מסכרת מזה 15 שנה, ומטופל באינסולין הוא מייחס את הפגימה דוקא לעמידה ממושכת במהלך עבודתו.

2.         במסגרת תצהירו חזר התובע וציין כי במסגרת עבודתו בחנות, עבד הוא כעובד             כללי ועסק במכירות, הרמת חבילות, ניקיון איסוף אשפה ועוד... (סעיף 3       לתצהיר).

3.         גם במסגרת חקירתו בבית הדין אישר התובע כי הינו סובל מסכרת מזה כ-15 שנים, וכי בעבר אף נאלץ לעבור ניתוח לכריתת אצבעות בשתי רגליו, זאת עוד בטרם תחילת עבודתו בחנות (עמ' 5 שורות 2-5).

            התובע תיאר את אופי עבודתו כך: "אני הייתי עובד דלפק, מגיע קליינט           ואני הולך ומביא לו את המוצר.

            ...

            היו דלפקים, אצטבאות, היה צריך לקחת מוצרים ממקום למקום והייתי          עושה גם דברים אחרים...

            ... האחראי היה מבקש להעביר דברים ממקום למקום ולפעמים גם היה          צריך לעלות על סולם... לפעמים עסקתי בשואב אבק... ולפעמים עסקתי גם        בטאטוא. אבל העבודה העיקרית שלי היתה לשנע סחורות ממקום למקום.       הייתי גם מוכר כלומר היו באים לקוחות ומבקשים סחורה מסויימת והייתי             מביא להם."

            התובע הוסיף כי לעיתים עבד גם בהדבקת "ברקודים" ובאריזות, אך עיקר       עבודתו היתה העברת דברים ממקום למקום, ושירות הלקוחות (עמ' 5 שורות      20-22).

            בהמשך הוסיף: "אם לא הייתה עבודה בדלפק אז היו מוצאים לי עבודה           במקום אחר למשל של ניקיון וסידור המקום... בעזרת שואב ומטאטא" (עמ'        5 שורות 25-26).

            "הייתי שם 'כולבויניק'. הייתי כל הזמן או מסדר או מנקה או משרת     לקוחות" (עמ' 5 שורות 30-31).

הגם שאני מקבל את גרסת התובע כי אכן ביצע את כל אותן פעולות במסגרת עבודתו, הרי שהתובע לא הוכיח סידרה של פעולות שחזרו ונשנו על עצמן במשך מספר שעות מדי יום, ועל כן אני מתקשה למצוא היכן ניתן לראות בכך ראשית ראיה ל"פגיעות זעירות מצטברות" (מיקרוטראומה).

לא מדובר ב"תנועות חוזרות ונשנות" ברצף. שכן, אין המדובר בסדרה של פעולות שחזרו ונשנו על עצמן במשך מספר שעות מדי יום. לא מדובר בפגימה ברגל שבה התובע עושה שימוש רציף וחד-גוני, אלא רגליו שימשו את התובע לביצוע פעולות שונות ומגוונות; ובעיקר, אין הוכחה לתנועה שחוזרת ונשנית באופן הניתן לאיתור במקום ובזמן.

עבודת התובע אינה מוכרת כ"מחלת מקצוע". לפיכך הבדיקה של נתוני המקרה מבוססת על אפשרות ל"מיקרוטראומה". זו חייבת בהוכחה. בית הדין הארצי מפי כב' השופטת ליבנה - פסק זה מכבר, לאמור:

"מגוון הפעולות אינו מאפשר בידוד תנועות חוזרות ונשנות באחת מהן ...  ועל כן צדק בית הדין האזורי בקביעתו השוללת את תורת  המיקרוטראומה" (עב"ל 646/05 מורי אנזור - המוסד לביטוח לאומי, סע' 9 לפסה"ד מיום 15.6.06).

עוד נקבע בפסיקה, כי במקום בו פעולה הייתה מורכבת מתנועות מגוונות שבוצעו על פי סדר משתנה, אין להכיר בפגיעה עפ"י עיקרון המיקרוטראומה (עב"ל 1012/00  אלי שבח נ' המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם).